יום רביעי, 9 במאי 2007

מי אל הים? טרוטון

מדהים אותי בכל פעם מחדש הפער העצום הזה בין הדור שלי לבין הדור הבא.
תיאורטית הפער הגדול אמור להיות בין הדור שלי, לבין הדור הקודם. בין הדורג הדיגיטלי לאנלוגי, בין דור המחשבים לדור המכונות.
אבל לא, מסתבר שהם מסתגלים לא רע, רובם. לפחות אלה שיכולים לחיוד בכבוד, אפשר להוציא מהמשוואה את אלה שנלחמים על השרדות.

אבל מסתבר שהמהפכה הדיגיטלית, שהושלמה כשלני קרביץ עבר להקליט על פרוטולס במקום על טייפ סלילים אנלוגי, היא רק המשך ישיר של המהפכה התעשייתית. גדול יותר, חזק יותר, רחוק יותר, אמריקאי ויפאני יותר. אבל אותו דבר, פחות או יותר.

הפער האמיתי הוא בין הדור הדיגיטלי הראשון, לדור הבא - הדור שגדל עכשיו ונמצא בין הגילאים 7-16. מה בדיוק הפער? אני לא מצליח לשים את האצבע. אבל נראה שהם מתמודדים עם כמויות המידע ההיסטריות שזורמות על הפלטפורמות שאנחנו התקנו בצורה שונה לחלוטין מהצורה שבה אנחנו מתמודדים עם אינפורמציה.

מטריד אותי הנושא הזה קצת, כי אני מקווה שעם כל הסיפור הזה יש להם דרך הגיונית לברור את המידע הנחוץ, בכמויות מספקות (כמו למשל תמצו תההיסטוריה האנושית, שרצוי שנלמד ממנה), ולנפות את המידע הלא נחוץ, שבעיני דומה יותר לרינגטון החדש של בריני ספירס, אבל לכו תדעו מה מחליט את ההחלטות האלה במח שלהם.

קשה שלא לתהות אם בעולם שבו נאום של פוליטקאי הוא רק עוד ערוץ תוכן, נחות יחסית, בין פרץ עצום של מידע בידורי ותוכן גולשים, הוא עולם שבו ניתן להמשיך ולשרוד. האם כל האינפורמציה הזו לא מסיטה את הראש שלנו מדברים החשובים ביותר, שאולי הם, בניגוד למה שהתרגלנו, מוגבלים לכמות בודדת של "דברים" - ים, חופש, אהבה, השרדות פיזית?

האם כל העולם יכו להתכווץ לתוך מכשיר קטן שבמקור נועד להיות טלפון? האם כל הצלילים שלנו נועדו כדי להדגם, להתקודד ולהוות צלצול רינגטוני ? האם כל מה שאנחנו עושים נועד בסופו של דבר לבדר את עצמנו ואת שאר העולם כעוד סרטון אחד מתוך מליונים בוידאו מאשין של יוטיוב?

ההמשך מיד

אין תגובות: