טלפתיה סלולרית

יש סברה, יכול להיות שמקורה באיזה סדרת טלוויזיה או באיזה אמריקאי מופרע שטוען כי 'נחטף' או חווה מפגש מהסוג השלישי, אבל בכל מקרה יש סברה, שהחייזרים שאנו כביכול מכירים מאותם מפגשי דור שלישי מפוקפקים, הם בעצם בני אדם שהגיעו ממימד אחר, שהוא למעשה מקביל למימד שבו אנו חיים, רק כמה אלפי שנים קדימה.
בקיצור - העתיד שלנו.

עוד עדויות (הזויות או לא, אמיתיות או לא) מעידות על יכולות טלפתיות וטכנולוגיה 'מאגית' שבהם עושי םהחייזרים הנ"ל שימוש.
כמובן שהכל נשמע מאוד הזוי ולא הגיוני, אבל כשחושבים על זה, אפשרלראות נקודות שהופכות את כל הסיפור לסוג של 'יכול להיות', אולי.

העולם הסלולרי כמובן צפוי להתפתח עם הטכנולוגיה ולהפוך לזעיר מאוד, ברמה כזאת שבעתיד אולי נשקול להשתיל את הטכנולוגיה הזאת בתוך הגוף שלנו, במקום להשתמש בה ע"י מכשירים חיצוניים מגושמים.

התפתחות מעניינת אחרת היא מה שקוראים "ווב3.0" - הרשת הסמנטית. בעזרת שפת.
XML
השאיפה של הווב הסמנטי היא ליצור מעין ממשק בין בני אדם ומכונות שמובן לשני הצדדים.
כלומר, שמכונה (או לצורך העניין רובוט, או סקריפט) יוכלו לפענח ולהבין דפי אינטרנט ויישמוי אינטרנט.
אפשר לומר שמתפתחת פה איזו בינה מלאכותית.

האלמנט השלישי שמשתלב פה הוא טכנולגית
rfid
שתשתלב בחיינו בקרוב כנראה כמין תגית זיהוי דיגיטלית לכל מיני מוצרים, ואולי בעתיד כמעין שבב תת-עורי שיוכל להכיל את כל המידע שאנו נושאים איתנו, כמו מספר ת.ז., מס' כרטיס אשראי, התיק הרפואי המלא שלנו וכו'.


נראה כאילו שילוב של שלושת האלמנטים הנ"ל בהחלט יכולים ליצור מצב שבו אנחנו מתקשרים עם פרטים אחרים , כמו גם עם מכשירים בצורה שהיום נראית לנו מאגית או טלפתית.

בנוסף, מדענים מעריכים שהגוף שלנו ישתנה בהתאם לשינויים בתרבות שלנו - פחות ספורט (או תנועה פיזית באופן כללי), והרבה יותר שימוש בידיים ובשכל). ככה שתיאורטית אנחנו עלולים גם להראות כמו החייזרים שאתם מכירים מהסרטים... זה נשמע די מבאס למען האמת.

בכל מקרה, סתם מחשבות שעלו לי אחרי צפייה חוזרת ב'הפלישה ממאדים'. סרט גדול, מומלץ מאוד לראות:)

עברית

איך לעזאזל מיישרים לימין בבלוגגר??

אינטרנט סלולרי

מה אני יכול היום לעשות עם הסלולרי שלי:
- לבדוק אימייל בחשבון הג'ימייל שלי. יש להם אינטרפייס נורא נח, ואם יש לכם סמארט פון שמריץ ווינדוס מובייל 2005, אתם יכולים גם להוריד אפליקציה קטנה שעושה את כל זה להרבה יותר מהיר ונח.

- לגלוש באתרים רגילים.
נכון, זה בלאגן. במקרה שלי אני עושה את זה עם אקספלורר, הגרסא שיש על ווינדוס מובייל 2003. זה לא משולם. האמת שזה די גרוע. זה נטען לאט ועולה המון. אבל זה אפשרי, ומעביר לי מידי פעם כמה דקות מתות כשאני מתעדכן בבלוגים החביבים עליי, אלה מהם שבנויים בצורה נורמלית ותומוכת סטנדרטים.
אבל עוד על זה בחצי השני של הפוסט.

- להוריד רינגטונים וטרוטונים. אבל בשביל זה צריך אתר של ספקית תוכן או או של סלקום (או אורנג'), וזה גם לא לגמרי ברור, ושקה למצוא משהו טוב, שהוא לא טרוטון של עשר שניות של גרסאת סיכוי או רינגטוןם שעשוי בצורה ממש גרועה ולא נאמנה למקור, עם ערכת הצלילים הגרועה של המכשיר שלי.

- לדבר במסרים מידיים ולהתקין סקייפ. אבל זה עדיין מוגבל

מה הייתי רוצה להיות מסוגל בשנתיים-שלוש הקרובות:
- להוריד קבצים. כן, גם סרטים אני רוצה להוריד
בהתאם, אני רוצה להוריד גם שירים, לערוך אותם, ושיוכלו לתפקד כצלצול, במקום כל הרינגטונים שתאם מוכרים לי ממאגר גדול אך מאוד מאוד מוגבל של שירים ולהיטים חדשים.

- לגלוש כמו שצריך - כלומר, עם אג'אקס וג'אווה, וקוקיז, והכל.
אני רוצה להיות מסוגל לרשום דומיין, או להזמין אוכל תאילנדי, או לקנות ספר באמאזון, כמו שאני יכול מכל מחשב. למה אי אפשר לעשו תאת זה בפלאפון?

- לשלוח קבצים. כן, אני רוצה שהססמאות יהפכו למציאות, אני רוצה את כל המשרד בכף היד שלי. לא רוצה להפסיק לדבר במסנג'ר או באייסיקיו כשאני יוצא, ולא רוצה להפסיק את שליחת הקובץ, או לחכות להגיע למשרד כדי להוריד את הפי-די-אף מהאתר של מס הכנסה ולשלוח אותו במייל לרואה החשבון. רוצה לעשות את זה בדרך, באוטובס (אני גר בת"א, לא צריך אוטו, כלי הרכב שבאמת חסר לי הוא מטוס, אבל אני עוד לא שם).

המשך - על ממלכת טרוטוניה:)

הטיסה שלי מתעכבת, אז אני ממשיך בפוסט הפילוסופי הזה, אתם מוזמנים לדלג לפוסטים יותר פרקטיים וטכניים אם זה גורם לכם לרצות לתלוש שיער מהראש.

אז חזרה לתהיות הקימויות, ולקשר שלהן לצלצולים המעצבנים שמפיריעם לנו לראות את הסרט בקולנוע, בגלל שהזאטוט שבשורה מאחורינו למעשה מצלם את הסרט במצלמת ה40 מגה פיקסל שיש לו במכשיר הנוקיה החדש שלו, כדי לשמור את שוט העירום של השחקנית בתור רקע מגניב לפלאפון, ולעלות את הסרט עצמו לאימיול, כדי שכול יוכלו להוריד כוידאו לסלולרי כדי לראות בדרך חזרה בקו חמש. חזרה מאיפה? מהאירוע שארגנה חברת טלפוניים סלולריים או ספק שירותי תוכן כזה או אחר, שבו מוקצות שלוש דקות לכל כוכב נולד כדי לשיר את להיט האינסטנט האחרון שלהם, שנכתב והולחן במיוחד כדי להתאים במיוחד לרינגטון - קצר, וקולע, תביאו את הפואנטה על ההתחלה בלופ של 15 שניות, כדי להתאים להיות הצלצול של הפלאפון שלי.

כן, חזרה לכל זה. זה נשמע כמו ביקורת נוקשה, אבל הרי אני חלק מזה, עם כל 32 שנותיי. גם לי יש תמונה של בחורה בלבוש מינימלי כרקע למסך הקטן של המכשיר הרוטט, וגם לי יש את השיר שאני מרגיש שהכי מייצג אותי , שפוצח בבאסים עתירי גרוב בכל פעם שמישהו בקצה העולם מחפש אותי.

אז מה אני רוצה בעצם?
אולי שקט, אולי להבין את כל זה. אולי לא להרגיש שהעולם נוזל מבין האצבעות. היום אני לא יודע להתקין רינגטון במכשיר החדש שיצא לשוק, מחר.. לכו תדעו?
אולי אני מפחד לא להיות נחוץ יותר, בעולם שבו הבן שלי יודע יותר ממני?

בעולם שבו שפות תכנות עושות הרבה יותר מכל פעולה פיזית, מח באמת יותר חשוב מכח, אבל זה כבר לא עניין של אינטילגנציה או יכולת קוגנטיבית. זה עניין של שיטות עיבוד מידע, האצה של האבולוציה שבה אני והדור שלי חסרים תכנוה או יכולת מסויימת שהצאצאים שלנו מתרגלים אליה מגיל מאוד מוקדם. אני מפחד לחשוב מה יהיה הפער בתחום הזה בינינו לדור שיבוא לאחר מכן, ולזה שאחריו.

היום אני לא יכול להוריד רינגטון, עוד 20 שנה כבר לא אוכל להבין מה הנכדים העתידיים שלי מדברים.. לא אוכל לעשות בעצמי פעולות בסיסיות שקריטיות לקיום ולהשרדות שלי.

זה מפחיד, מטריד, מרגש ועצוב.

מי אל הים? טרוטון

מדהים אותי בכל פעם מחדש הפער העצום הזה בין הדור שלי לבין הדור הבא.
תיאורטית הפער הגדול אמור להיות בין הדור שלי, לבין הדור הקודם. בין הדורג הדיגיטלי לאנלוגי, בין דור המחשבים לדור המכונות.
אבל לא, מסתבר שהם מסתגלים לא רע, רובם. לפחות אלה שיכולים לחיוד בכבוד, אפשר להוציא מהמשוואה את אלה שנלחמים על השרדות.

אבל מסתבר שהמהפכה הדיגיטלית, שהושלמה כשלני קרביץ עבר להקליט על פרוטולס במקום על טייפ סלילים אנלוגי, היא רק המשך ישיר של המהפכה התעשייתית. גדול יותר, חזק יותר, רחוק יותר, אמריקאי ויפאני יותר. אבל אותו דבר, פחות או יותר.

הפער האמיתי הוא בין הדור הדיגיטלי הראשון, לדור הבא - הדור שגדל עכשיו ונמצא בין הגילאים 7-16. מה בדיוק הפער? אני לא מצליח לשים את האצבע. אבל נראה שהם מתמודדים עם כמויות המידע ההיסטריות שזורמות על הפלטפורמות שאנחנו התקנו בצורה שונה לחלוטין מהצורה שבה אנחנו מתמודדים עם אינפורמציה.

מטריד אותי הנושא הזה קצת, כי אני מקווה שעם כל הסיפור הזה יש להם דרך הגיונית לברור את המידע הנחוץ, בכמויות מספקות (כמו למשל תמצו תההיסטוריה האנושית, שרצוי שנלמד ממנה), ולנפות את המידע הלא נחוץ, שבעיני דומה יותר לרינגטון החדש של בריני ספירס, אבל לכו תדעו מה מחליט את ההחלטות האלה במח שלהם.

קשה שלא לתהות אם בעולם שבו נאום של פוליטקאי הוא רק עוד ערוץ תוכן, נחות יחסית, בין פרץ עצום של מידע בידורי ותוכן גולשים, הוא עולם שבו ניתן להמשיך ולשרוד. האם כל האינפורמציה הזו לא מסיטה את הראש שלנו מדברים החשובים ביותר, שאולי הם, בניגוד למה שהתרגלנו, מוגבלים לכמות בודדת של "דברים" - ים, חופש, אהבה, השרדות פיזית?

האם כל העולם יכו להתכווץ לתוך מכשיר קטן שבמקור נועד להיות טלפון? האם כל הצלילים שלנו נועדו כדי להדגם, להתקודד ולהוות צלצול רינגטוני ? האם כל מה שאנחנו עושים נועד בסופו של דבר לבדר את עצמנו ואת שאר העולם כעוד סרטון אחד מתוך מליונים בוידאו מאשין של יוטיוב?

ההמשך מיד

זה ה-יו.אמ.פי.סי, כלומר אולטה-מובייל פי סי, מחשב אולטרה-נייד. אותו ראיתי ואיתו התעסקתי בתערוכת CEBIT האחרונה ב.
חבל שהיו רק עשרה כאלה, כך שהייתי צריך להמתין די הרבה זמן בשביל ממש לגעת במכשיר, אבל זה היה שווה את ההמתנה. הדבר הכי מגניב במכשיר הזה הוא קודם כל המסך - רזולוציה של 1024, כמו מחשב נורמלי, אבל בגודל 7 אינצ'. חזק מאוד.

מעבר לזה, מקלדת קוורטי נוחה למדיי, ומצלמה של 1.3 מגהפיקסל, דומה למכשיר הסלולרי
K-jam
של HTC, שממנו אני מאוד מרוצה יחסית.

חוצמזה גם אינטרנט, יציאת סאונד סראונד, מערכת הפעלה ויסטה (רע מאוד, אבל מרשים למכשיר כזה) 60 ג'יגה הארדיסק ושלוש שעות סוללה.
לא רע

גם הדוכן של בלאקברי היה די מעניין, אבל אני לא התלהבתי מעולם מהמכשיר הזה במיוחד, אני לא מבין מה כל כך מהפכני בזה. אני מקבל ג'ימייל לטלפון הסלולרי הרגיל שלי ואני לא צריך את כל האפשרויות דחיפה ופופ3 בשביל השיט הזה.

מדהים אבל מה שאפשר לעשות היום עם בלו-טות', כמה חתיכות פלאסטיק, אינטרנט אלחוטי בבתי קפה... מעבדים בגודל גפרור ומהירות האור... הטלפונים של היום מתקרבים יותר ויותר למחשבים וכבר מסוגלים לעשות יותר ממהש שהמחשב הראשון שהיה לי לפי 15 שנה היה מסוגל לעשות.

המשחקים על הסלולרי שלי כבר יותר מרשימים מהמשחקים שהיו אז על מסך ירוק-שחור, ואפילו בכל החמש שנים שאחרי כן.
שמעתי שיש סלולריים שיכולים להריץ גרסאות מלאות של DOOM. פשוט מטורף. לא יאומן.

התערוכות הסלולריות האלה עם כל הגאדג'טים פשוט מעיפות לי את המח כל פעם מחדש. אפילו אלה שנחשבות משעממות ואלה שהמבקרים לא מתלהבים מהן, - תמיד ז נותן הרגשה עתידנית כזאת, כאילו כל העולם בקצה האצבעות שלך. האינטרנט האלחוטי בכל מקום, קצבי ההורדה המרשימים, הכמות האינספוית של תכנים - טרוטונים, רגשונים, וידאו, אנימציות, משחקים.. לא יאומן פשוט.
אני משתגע מהמחשבה שהילדים שלע גודלים בעידן שאנחנו ראינו רק בסדרות המדע המשעממות שהחנונים אהבו. רק שבעולם האמיתי הכל כל כך קול - חדש, רענן, פשוט מקסים.

שמעת שיר? הקלדת מילה וחצי ממנו בגוגל? מצאת אותו תוך שנייה, ולפניך פרושים המילים שלו, כולל תיקונים של אלפי מאזינים מכל העולם, שלא לדבר על הביוגרפיה של האמן וכל שאר הרפרטואר שלו, ושלא לדבר על כל האופציות... ללכת לחנות? מי שמע על דבר כזה. בחר האם אתה רוצה להוריד אותו באמץפישלוש, ברינגטון באיזו פוליפוניה? אתה רוצה את הקלטה מהקורית? להפוך לרקע של הפלאפון? להוריד כ"המתנה נעימה" לשלוח לחבר במתנה?

נכון התאגידים עושים עלינו בוחטות, אבל כל האופציות האלה בקצה האצבעות שלי, בלחיצת כפתור, זה מלהיב ומרגש. בהחלט.

על טרוטונים וקרוטונים

ברוכים הבאים לבלוג שלי, שיעסוק באופן טבעי בכל הנושא של סלולרי, רינגטונים, תרבות הטרוטון וכל היוצא בזה. שמי ירון, אני מומחה למערכות ניטור סלולרי ומתעסק הרבה גם בענייני תוכן וכדומה, מתוקף היותי ממלא מקום במשרת ניהול בכירה בחברת תוכן סלולרי ישראלית קטנה שפועלת בעיקר בשוודיה.
אני חי על קו תל-אביב - שטוקהולם, ומעביר את מרבית הזמן שלי בדאגות שנופלות על מהמשרה הכפולה שלי, לדאוג שהכל מתנהל כשורה, ובהתעדכנות שוטפת בנוגע לכל תחומי העיסוק הקשורים: גאדג'טים, אודיו סלולרי, מכשירים חדשים שיצאו לשוק, תערוכות מתחום הסלולר והתוכן וכדומה.

בבלוג הזה אני אספר על החוויות וההרפתקאות של איש אנלוגי בעולם סלולרי. זה משעשע, למעשה. מבחינת החברים והמשפחה אני איש העולם הגדול, שעובד בהייטק ונמצא בחזית הטכנולוגיה, אבל בפועל אני לא יודע איך מתקינים טרוטון חדש בפלאפון של הבת שלי:) אפילו להתעסק בוורד ואופיס אני לא מי יודע מה מוצא את הרגליים והידיים.
והנה אני מסתובב ברחבי העולם בתערוכות, נפגש עם אנשים חשובים, טכנאים וממציאים, בזמן שילדים בני 15 מתעדכנים דרך מסך המחשב הרבה יותר מהר ממני, ומסתגלים הרבה יותר טוב ממני.

גורם לי לחשוב כמה זמן עוד נשאר לי בתחןם המרתק הזה? האם גם תאריך התפוגה של אנשים במקצוע שלי עומד לפוג מהר יותר ויותר כמו תאריך התפוגה של הלהיט התורן שהוריד הבן שלי הבוקר, שיוחלף עוד לפני הצהריים כבר ברינגטון חדש?

אבל אלה באמת נושאים שאפשר להרחיב עליהם בלי סוף, אז בואו נשאיר את זה לבלוג עצמו.
מעבר לנושאים הרי גורל כמו אלה, אני אשתדל לפרסם אפילו קצת דברים כמו טרוטונים בחינם וכדומה. בלי נדר אבל.

יאללה, העברתי 20 דקות בנמל התעופה עם הפוסט הזה, נתראה בצלצול הבא:)